<h1>ספר החינוך מצוה שצ"ו</h1>
<h2>דף ל.</h2>
שנצטוו הלויים להפריש מעשר מן המעשר שהם נוטלים מישראל ושיתנו אותו לכהנים, שנאמר [במדבר י"ח] ואל הלוים תדבר וגומר והרמותם ממנו תרומת יי' מעשר מן המעשר, וזהו נקרא בכל מקום בגמרא תרומת מעשר, וכנו לשון זה על דרך הכתוב שאמר תרומת יי', וביאר הכתוב שהוא ניתן לכהנים וכמו שנאמר [שם] ונתתם ממנו את תרומת יי' לאהרן הכהן, והזהיר הכתוב להפריש זה המעשר מן הטוב והנבחר, שנאמר [שם] מכל חלבו את מקדשו ממנו, ועוד נאמר [שם] על זה ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו יורה שאם יוציאוהו מן הרע יהיה עליהם חטא, וזה עניינו כענין לאו הבא מכלל עשה ולכן אין למנות אותו מן הלאוין. משרשי המצוה. הקדמה. אין ספק כי כל שבט הלוי הבדיל יי' מעדת ישראל לעבודתו תמיד, ואמנם בשבט בעצמו נבחר בהם אחד להיות לכולם לראש ולקצין ולשר הוא וזרעו לעולם והוא קודש מקודש בשבט לעמוד ולשרת פני יי' תמיד, ושאר כל השבט ניתן תחתיו לסייע בעבודה, כמו שכתוב [שם] ויאמר יי' אל אהרן אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש, כלומר כי כל השבט יקבל שמירת המקדש, ואתה ובניך אתך תשאו את עון כהונתכם, כלומר שעיקר העבודה דהיינו הכהונה עליכם היא, וכתיב בתריה וגם את אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב אתך וילוו עליך וישרתוך, כלומר שאתה העיקר ולא הם, וכן כתוב במקום אחר [במדבר ג'] ונתת את הלוים לאהרן ולבניו נתונים נתונים המה לו, ועל כן בהיות הכהנים עיקר הבית בעבודת אלהינו זכו בכ"ד מתנות שניתנו להם המפורשות בכתוב, וכמו שמנו אותם חכמים זכרונם לברכה [חולין קל"ג ע"ב] עשר במקדש וארבע בירושלם ועשר בגבולין, ושאר שבטו שהוא נבחר עמו לסייע על ידו זכו גם כן לחיות בטובה מבלי יגיעה עם מעשר הפירות שנוטלין מכל ישראל. ולמען ידעו ויתבוננו כי כל חלקם בטובה וחלק אחיהם היא סבת העבודה ליי' נצטוו לתת מכל אשר יטלו מבני ישראל חלק העשירי למשרתים הגדולים, ובכן יתנו אל לבם כי יש גבוהים עליהם וגבוה מעל לכולם הוא שומר הכל יתעלה, גם כי יש בזה זכות וכבוד ומעלה ללויים לבלתי יגרע שמם ממצות מעשר בחלקם בתבואות ואל יאמרו בניהם לבניהם זכיתם בתבואה ואנחנו במצוה, ועכשיו יהיה המענה יש תורה ויש קמח. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [ביצה י"ג ע"א] שבן לוי שלקח המעשר שבלים לא יתן תרומתו שבלים אלא קונסין אותו לדוש ולזרות וליתן לו מעשר מן המעשר מעשר דגן ואינו חייב לתת מעשר התבן אחר שידוש הכל ויזרה, אבל אם תחלה הפריש המעשר שבלים ודש וזרה נותן לו חלקו מן הכל. ומה שאמרו [תרומות פי"א מ"ח] שתרומת מעשר שהיה בה אחד משמונה השמינית מוליכה לכהן ובלבד שתהא תרומה ודאית וטהורה, פחות מכן אינו מטפל להוליכה אלא משליכה באור ושורפה. ומה שאמרו [בכורים פ"ב מ"ה] שתרומת מעשר מפרישין אותה שלא מן המוקף, שנאמר [במדבר י"ח] מכל מעשרותיכם תרימו, כלומר אפילו יש לך מעשר אחד במדינה זו ואחד במדינה אחרת אתה מפריש תרומה אחת על הכל, ומכל מקום אמרו זכרונם לברכה [גיטין ל' ע"א] שתלמידי חכמים אין תורמין אותה אלא מן המוקף. ויתר פרטיה מבוארים במסכת תרומות ומעשרות ובמקומות ממסכת דמאי. ונוהגת מצוה זו במקום שתרומה ומעשר נוהגין שם, וגבי מצות תרומה עשה ו' סימן תצו בסדר שופטים [מצוה תק"ז] נבאר הכל בעזרת השם.
